| 7. Moshé vino [de vuelta] y convocó a los ancianos del pueblo, transmitiéndoles todo lo que Dios había dicho. |
|
ז. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְ־הֹוָ־ה: |
| 8. Todo el pueblo respondió como uno y dijo: “Todo lo que Dios ha hablado, nosotros haremos”. Moshé llevó la respuesta del pueblo de vuelta a Dios. |
|
ח. וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְ־הֹוָ־ה: |
| וישב משה את דברי העם וגו': ביום המחרת, שהוא יום שלישי, שהרי בהשכמה עלה. וכי צריך היה משה להשיב, אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמר, הואיל ויודע מי ששלחני, איני צריך להשיב: |
|
|
| 9. Dios le dijo a Moshé: “Vendré a ti en una nube densa, de modo que todo el pueblo oiga cuando Yo te hable. Entonces creerán en ti para siempre”. Moshé le comunicó a Dios la reacción del pueblo [a eso]. |
|
ט. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְ־הֹוָ־ה: |
| בעב הענן: במעבה הענן וזהו ערפל: |
| וגם בך: גם בנביאים הבאים אחריך: |
| ויגד משה וגו': ביום המחרת שהוא רביעי לחודש: |
| את דברי העם וגו': תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו: |
|
|
| 10. Dios le dijo a Moshé: “Ve al pueblo, y santifícalos hoy y mañana. Que [incluso] sumerjan sus ropas. |
|
י. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: |
| ויאמר ה' אל משה: אם כן, שמזקיקין לדבר עמם, לך אל העם: |
| וקדשתם: וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר: |
|
|
| 11. Entonces estarán preparados para el tercer día, porque en el tercer día, Dios descenderá sobre el Monte Sinaí a la vista de todo el pueblo. |
|
יא. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְ־הֹוָ־ה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי: |
| והיו נכנים: מובדלים מאשה: |
| ליום השלישי: שהוא ששה בחדש. ובחמישי בנה משה את המזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה, כל הענין האמור בפרשת ואלה המשפטים, (שמות כד ד) ואין מוקדם ומאוחר בתורה: |
| לעיני כל העם: מלמד שלא היה בהם סומא, שנתרפאו כולם: |
|
|
| 12. ”Establece un límite para el pueblo en torno a [la montaña], y diles que se cuiden de no subir a la montaña, o [siquiera] tocar su borde. A cualquiera que toque la montaña se le dará muerte. |
|
יב. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: |
| והגבלת: קבע להם תחומין לסימן, שלא יקרבו מן הגבול והלאה: |
| לאמר: הגבול אומר להם, השמרו מעלות מכאן והלאה, ואתה תזהירם על כך: |
| ונגע בקצהו: אפילו בקצהו: |
|
|
| 13. No tendrán que poner mano sobre él, puesto que será apedreado o abatido. Ni a hombre ni a bestia se le permitirá vivir. Pero cuando se haga sonar la trompeta con un toque largo, se les permitirá entonces subir a la montaña”. |
|
יג. לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר: |
| ירה יירה: מכאן לנסקלין שהם נדחין למטה מבית הסקילה, שהיה גבוה שתי קומות: |
| יירה: יושלך למטה לארץ, כמו (שמות טו ד) ירה בים: |
| במשך היבל: כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סלוק שכינה והפסקת הקול, וכיון שנסתלק הם רשאין לעלות: |
| היבל: הוא שופר של איל, שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, ושופר של אילו של יצחק היה: |
|
|
| 14. Moshé bajó de la montaña hacia el pueblo. Los santificó, y ellos [se] sumergieron [a sí mismos y a] sus ropas. |
|
יד. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: |
| מן ההר אל העם: מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם: |
|
|
| 15. Moshé le dijo al pueblo: “Manténganse preparados durante tres días. No se acerquen a mujer”. |
|
טו. וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה: |
| היו נכנים לשלשת ימים: לסוף שלושה ימים, הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו, כדברי רבי יוסי, ולדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום. לשלשת ימים, כמו (פסוק יא) ליום השלישי: |
| אל תגשו אל אשה: כל שלושת ימים הללו כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי ותהיינה טהורות לקבל תורה שאם ישמשו תוך שלשת ימים, שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא, אבל מששהתה שלושה ימים כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת: |
|
|
| 16. El tercer día llegó. Hubo truenos y relámpagos por la mañana, con una densa nube sobre la montaña, y un toque extremadamente fuerte de cuerno de carnero. El pueblo que estaba en el campamento tembló. |
|
טז. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: |
| בהית הבקר: מלמד שהקדים על ידם מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, שיהא הרב ממתין לתלמיד, וכן מצינו ביחזקאל (יחזקאל ג כב) קום צא אל הבקעה וגו', (שם כג) ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד: |
|
|
| 17. Moshé sacó del campamento al pueblo hacia la Presencia Divina. Se pararon paralizados al pie de la montaña. |
|
יז. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱ־לֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר: |
| לקראת הא-להים: מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא: |
| בתחתית ההר: לפי פשוטו ברגלי ההר. ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית: |
|
|
| 18. El Monte Sinaí estaba todo humeando por causa de la Presencia que había bajado sobre él. Dios estaba en el fuego, y su humo subía como el humo de un horno de cal. Toda la montaña se estremecía violentamente. |
|
יח. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְ־הֹוָ־ה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד: |
| עשן כלו: אין עשן זה שם דבר, שהרי נקוד השי"ן פת"ח, אלא לשון פעל, כמו אמר, שמר, שמע, לכך תרגומו תנן כוליה, ולא תרגם תננא, וכל עשן שבמקרא נקודים קמ"ץ מפני שהם שם דבר: |
| הכבשן: של סיד, יכול ככבשן זה ולא יותר, תלמוד לומר (דברים ד יא) בוער באש עד לב השמים. ומה תלמוד לומר כבשן, לשבר את האוזן, מה שהיא יכולה לשמוע, נותן לבריות סימן הניכר להם. כיוצא בו (הושע יא י) כאריה ישאג, וכי מי נתן כח בארי, אלא הוא, והכתוב מושלו כאריה, אלא אנו מכנין ומדמין אותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע. וכיוצא בו (יחזקאל מג ב) וקולו כקול מים רבים, וכי מי נתן קול למים, אלא הוא, ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן: |
|
|
| 19. Estaba el sonido de un cuerno de carnero, acrecentándose en volumen en alto grado. Moshé hablaba, y Dios respondía con una Voz. |
|
יט. וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ־לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: |
| הולך וחזק מאד: מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו מחליש וכוהה, אבל כאן הולך וחזק מאוד. ולמה כך מתחלה, לשבר אזניהם מה שיכולין לשמוע: |
| משה ידבר: כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא (שמות כ ב) אנכי ולא יהיה לך והקב"ה מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע: |
| יעננו בקול: יעננו על דבר הקול, כמו (מלכים א' יח כד) אשר יענה באש, על דבר האש להורידו: |
|
|
